<h1>שו"ת הרא"ש כלל כ' סימן כ"ח</h1>
<h2>דף מח.</h2>
[ועוד ילמדנו רבי' על עניין מה שאמרו רבותינו ז"ל על עניין הסירכא אי איכא מכה בדופן תלינן במכה וכשרה, כי יש חולקין בדבר ואומרין שאפילו נמצאת אחת מן הצלעות שבורה ויש במקום השבר קשר גדול והסירכא שם, שלא נכשיר הבהמה בכך אלא אם כן יראה לנו בעין שיש בדופן מכה טריה ועל ידי נפיחה. כי מה שכתוב אי איכא מכה בדופן השתא משמע בשעת בדיקה ולא שהיתה שם קודם לכן וחיתה. ואחרים אומרים שכיון שיש קשר גדול נראה לעין במקום שבר הצלע שאינה צריכה בדיקה ולא מכה טריה. ואם הסירכא יוצאת ומתפשטת קצת חוץ ממקום השבר בצלע אם היא כשרה אם לאו כי גם בזה יש אוסרין ויש מתירין. ואתה בחכמתך תפרש לנו הדין מבואר]. ששאלת על ענין סירכת הריאה לדופן שאחז"ל אי איכא מכה בדופן תלינן בדופן וכשרה, ונפלה מחלוקת ביניכם [שאומרים] שאפילו נמצאת אחת מן הצלעות שבורה ויש במקום השבר קשר גדול והסירכא שם דלא תלינן אא"כ יש מכה טריה וע"י נפיחה. כי מה שכתוב אי איכא מכה בדופן משמע השתא בשעת בדיקה ולא שהיתה קודם לכן וחיתה. והכת האחרת אומרת כיון שיש קשר גדול ונראה לעין במקום שבר הצלע שאינה צריכה בדיקה ולא מכה טריה. רואה אני את דבריו הכת האחרת שאין צריך מכה טריה, דתלמודא קאמר אי איכא ריעותא בדופן תלינן בדופן וכשרה. ואין ריעותא גדולה מזו כיון שיש שבר בצלע ובמקום השבר יש קשר גדול והסירכא שם, כיון שנמצא ריעותא בדופן ובריאה ליכא ריעותא תלינן כשהיתה המכה לחה ירדה הליחה מהמכה ונעשית סירכא דבוקה מן המכה לריאה ועוד קיימת אע"פ שחיתה המכה. ומה שנחלקתם אם הריאה צריכה בדיקה אם לאו, בזה איכא פלוגתא דרבוותא. רש"י פירש רב נחמי' בדיק לה בפשורי, דקאי אהיכא דאיכא [ריעותא בדופן דלא מכשרינן ליה אלא בבדיקה. ור"ת פי' דקאי אהא] דקאמר דאי לא מחמת ריאה היא, ואיהו הוה בדיק ליה ואף כי ליכא ריעותא בדופן. ורב אלפס לא הביא הא דרב נחמי' הוה בדיק ליה בפשורי, משמע דלא מצריך בדיקה כלל. ועל דבר זה כתב בעל העיטור ז"ל שאין לשנות המנהג, ואם נהגתם להכשיר בלא בדיקה אל תשנו מנהגכם. ומה שכתבתם אם הסירכא יוצאת ומתפשטת קצת חוץ ממקום השבר אם כשרה אם לאו, גם בזה פליגי. איכא מאן דשרי אם רוב הסירכא במקום המכה ומיעוט חוץ למקום המכה אזלינן בתר רובא. ואיכא מאן דאסר דכי אזלינן בתר רובא היינו כגון תשע חנויות וכיוצא בו דתלינן מרובא נפל אבל הכא אע"ג דאיכא רובא במקום שבר וי"ל מהכא ההוא רובא, אכתי מיטרפא במיעוטא דחוץ למכה. ולא מיסתבר כלל דברי האוסרין דבסירכא אחת אין לומר חציה באה מן המכה וחציה מן הריאה, אלא ודאי ממקום אחד באה דאיך תבא משני מקומות ותתחבר יחד לעשות סירכא אחת, וכיון דאיכא ריעותא בדופן ובריאה ליכא ריעותא ודאי תלינן דמדופן אתא והליחה נתפשטת גם חוץ למכה ומשם נתחברה לריאה. [הילכך היכא דרוב הסרכא במקום המכה כשרה].
